תסמיני גמילה מבנזודיאזפינים
בנזודיאזפינים הם תרופות שהפכו נפוצות למדי בשנים האחרונות. יתר על כן, הם בין התרופות הנפוצות ביותר בעולם. הסכנה בהתמכרות לבנזודיאזפינים היא שהתמכרות פיזית ופסיכולוגית עלולה להתפתח אצל מטופלים העוברים טיפול בתרופות אלו ושלא הייתה להם כל כוונה להשתמש בהן לרעה. התמכרות מכוונת מובילה לתוצאות חמורות עוד יותר, ותהליך גמילה מבנזודיאזפינים הופך למורכב יותר.
מה הן תרופות הבנזודיאזפינים?
הבנזודיאזפינים שייכים לקבוצת תרופות בעלות אפקט היפנוטי, מקל על התקפים וכו'. בנזודיאזפינים נרשמים לרוב לאנשים שיש להם:
- חרדה.
- נדודי שינה והפרעות שינה.
- הפרעת דחק פוסט טראומטית.
- התכווצות שרירים.
- עובר טיפול בהתמכרות לאלכוהול.
ככלל, תרופות בקבוצה זו נקבעות לשימוש ארוך טווח. מכיוון שמדובר בתרופות פסיכואקטיביות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית, יש להן השפעה משמעותית על מצב הרוח, התפיסה וההתנהגות של האדם.
בשימוש נכון בבנזודיאזפינים, לא מתגלות השפעות שליליות, אך בשימוש ארוך טווח, ראשית, יעילותם פוחתת, ושנית, עלולה להתפתח התמכרות. בנזודיאזפינים גורמים לעלייה ברמות הדופמין, הנקרא הורמון השמחה. גל פתאומי של עונג עז יכול להיות קטלני, והמעבר משימוש להתמכרות יכול לקרות מהר מאוד.
איך זה קורה?
התלות בתרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים מתרחשת די מהר, והסימפטומים הבאים נצפים: הפרעות בדיבור, אובדן המטופל בזמן ובמרחב, החולה הופך כל הזמן ישנוני, הוא לא רוצה לאכול, אינו מסוגל להתרכז, הוא עם סחרחורת מתמדת, הוא מרגיש בחילה, הראייה שלו מתדרדרת. עם שימוש ארוך טווח בבנזודיאזפינים, החולה נהיה מדוכא. קשה ביותר להיפטר מהתמכרות לקבוצת סמים זו. זה קשור יותר לתלות פיזית מאשר לתלות פסיכולוגית. לכן, אין להתחיל גמילה מבנזודיאזפינים באופן עצמאי ללא ליווי מקצועי.
הטיפול בהתמכרות לבנזודיאזפינים במרכז השיקום בראשית מתבצע בשני כיוונים בבת אחת – טיפול בתלות נפשית ופיזית. למרבה המזל, התמכרות זו ניתנת לטיפול לחלוטין. במרכז גמילה בראשית תוכלו לעבור גמילה מבנזודיאזפינים בעזרת טיפול מותאם אישית, בוילה מרוחקת בלב המדבר, שם תוכלו להירגע מהבעיות היום יומיות שמתרידות אתכם, ולעבור את הגמילה בצורה המותאמת לכם במקום שליו ודיסקרטי. לפרטים וספים ניתן לקבוע פגישת ייעוץ במרכז גמילה בראשית.
כיצד נוצרת תלות בבנזודיאזפינים?
בנזודיאזפינים ניתנים בדרך כלל לטיפול בחרדה, נדודי שינה, מתח נפשי ומצבים רפואיים נוספים. כאשר התרופות נלקחות בהתאם להנחיות רפואיות ולמשך זמן מוגבל, הן עשויות לסייע בהקלה על התסמינים. עם זאת, שימוש ממושך עלול לגרום לכך שהגוף והמוח יתרגלו להשפעת התרופה.
במצב כזה עלולה להיווצר סבילות, כלומר צורך במינון גבוה יותר כדי להשיג את אותה השפעה שהתקבלה בעבר. ככל שהשימוש נמשך, כך עלול לגדול הסיכון להתפתחות תלות פיזית ונפשית.
סימנים שעשויים להעיד על התמכרות לבנזודיאזפינים
במקרים רבים ההתמכרות מתפתחת בהדרגה ולכן קשה לזהות אותה בשלב מוקדם. חלק מהאנשים ממשיכים להשתמש בתרופה מתוך מחשבה שהם זקוקים לה לצורך תפקוד רגיל, מבלי להבין שנוצרה תלות.
סימנים אפשריים כוללים:
- קושי להפחית את השימוש או להפסיק אותו.
- צורך להעלות את המינון עם הזמן.
- חרדה או אי שקט כאשר התרופה אינה זמינה.
- עייפות וישנוניות במהלך היום.
- פגיעה בריכוז ובזיכרון.
- שינויים במצב הרוח.
- תחושת תלות בתרופה לצורך תפקוד יומיומי.
ככל שהתלות מתגברת, כך עלולה להיפגע היכולת לנהל שגרת חיים תקינה ללא השפעת התרופה.
מהם הסיכונים בשימוש ממושך?
שימוש ארוך טווח בבנזודיאזפינים עלול להשפיע על מערכות שונות בגוף ובנפש. מעבר להתפתחות התלות עצמה, חלק מהמשתמשים חווים ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, קשיי זיכרון וירידה ביכולת הריכוז.
בנוסף, עלולים להופיע:
- בלבול ופגיעה בשיקול הדעת.
- ירידה בערנות.
- פגיעה בתפקוד בעבודה או בלימודים.
- קשיי שינה ללא התרופה.
- ירידה במוטיבציה.
- תחושת דיכאון או חוסר עניין.
- פגיעה במערכות יחסים.
במקרים מסוימים השימוש בתרופה הופך להיות הפתרון המרכזי לכל קושי רגשי, דבר שמעמיק עוד יותר את התלות.
מדוע לא מומלץ להפסיק את השימוש באופן עצמאי?
אחת הסכנות המרכזיות היא ניסיון להפסיק את השימוש בבת אחת ללא ליווי מקצועי. מאחר שבנזודיאזפינים משפיעים באופן ישיר על מערכת העצבים המרכזית, הפסקה חדה עלולה לגרום לתסמיני גמילה משמעותיים.
תסמינים אלו עשויים לכלול:
- חרדה מוגברת.
- אי שקט.
- נדודי שינה.
- רעד.
- הזעה.
- רגישות מוגברת לגירויים.
- קשיי ריכוז.
- שינויים במצב הרוח.
מסיבה זו חשוב לבצע את התהליך באופן מבוקר ובהתאם למצבו האישי של המטופל.
מה כולל תהליך השיקום לאחר הגמילה?
הפסקת השימוש בתרופה היא רק השלב הראשון בדרך להחלמה. לאחר מכן חשוב להבין מהם הגורמים שהובילו לתלות ולבנות כלים חדשים להתמודדות עם חרדה, מתח או קשיים רגשיים.
תהליך השיקום עשוי לכלול:
- טיפול פרטני.
- טיפול קבוצתי.
- ליווי רגשי.
- פיתוח מיומנויות להתמודדות עם לחץ.
- חיזוק הביטחון העצמי.
- בניית שגרת חיים בריאה.
- מניעת חזרה לשימוש.
מטרת הטיפול היא לסייע למטופל להשיג יציבות לאורך זמן ולחזור לתפקוד מלא ללא תלות בתרופה.
מתי כדאי לפנות לעזרה?
כאשר מופיע קושי להפחית את השימוש, כאשר עולה הצורך להגדיל מינונים או כאשר התרופה מתחילה להשפיע על התפקוד היומיומי, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי מוקדם ככל האפשר.
פנייה בזמן מאפשרת לבנות תוכנית טיפול מותאמת אישית, להתמודד עם התלות בצורה בטוחה יותר ולהגדיל את סיכויי ההצלחה של תהליך ההחלמה.
