פנימה

מאת: תמר שמעון, פסיכותרפיסטית הוליסטית

אחד הדברים הראשונים שאנחנו עושים במסגרת הטיפול במרכז גמילה בראשית הוא לעצור ולהתבונן פנימה.

המבט פונה אל הגוף, ופתאום מתגלה עולם שלם של תחושות ומחשבות שלא ידענו על קיומם שהשתמשנו בסמים.

אנחנו מכוונים להתבונן בכל מה שעולה מתוך עמדה ניטרלית ככל האפשר.

אני נדהמת שוב ושוב מההשפעה והתועלת של עצם ההתבוננות הזאת –

התבוננות שמסוגלת להביא מרגוע מעצם היותה,

הרבה לפני כל ניסיון לפתור או לתקן או להרגיע.

גם כאשר פוגשים הרבה מתח או מועקה בפנים,

כאלה שלא היינו ערים אליהם באופן מודע לפני כן –

עצם הפניית תשומת הלב מעניקה להם מקום

ופעמים רבות מייצרת פעולה של שינוי.

עמדה פנימית סקרנית, שנמנעת ככל הניתן משיפוטיות,

מזמנת גילויים חדשים.

אנחנו מתבוננים יחד על היציבה למשל –

על מנח כפות הרגליים, האגן, החזה, הראש,

על הקשר והתקשורת בין האיברים השונים.

מה מוחזק, מה נרפה, מה אוורירי, מה כבד.

יציבה מתהווה פעמים רבות מתוך ניסיון חיים מסוים

ומשקפת את ההיסטוריה הפרטית שלנו.

התבוננות כזאת, שנעשית מתוך חמלה,

מאפשרת לנו להקשיב לסיפור שלנו.

 

תרגיל פשוט, התבוננות וזיהוי.

אבל כמה ביקורתיות מתלווה אליו ומתגלה דרכו לא פעם.

בטיפול אנחנו לומדים לאט-לאט לשנות את השיח הפנימי,

ולהתבונן על עצמנו בעין מכבדת ואוהבת, כפי שאנחנו כעת.

לדחות פרשנויות ולהבין שיש סיבה טובה ללסת נעולה למשל,

לשכם נוקשה או לגב תפוס.

שיח פנימי כזה, שהולך ומשתנה,

הוא קרקע פורייה ומשובחת לשינוי עמוק הרבה יותר.

לא צריך שום דבר בעצם. רק את עצמכם. כדאי לנסות.

אני תמיד מופתעת מהעושר והעוצמה הפנימית שמופיעה.