אנחנו חייבים לפנות את הדרמה כדי שיהיה מקום לשקט, אז נכון שהדרמה ממלאת את המקום המדהים בתוך הריקנות, היא אלופה בזה ונראית כל כך מלאת חיים! אבל השקט הוא קוסם, הוא חושף את האמת והתמודדות עם האמת מושכת אליה את החיים שהנשמה באמת רוצה וראויה לחיות.
כולנו מכורים למשהו, ולכולנו יש מקום סודי לברוח אליו כדי לקחת פסק זמן מעצמנו ומהחיים. למעשה התמכרנו לבריחה.
ההתמכרויות החיוביות כביכול לוקחות אותנו פנימה וגורמות לנו להרגיש שלקחנו שליטה והשליליות לוקחות החוצה. השליטה היא מתישה, וההרפייה הזאת החוצה ופנימה זה המקום של החיים.
הטיפול בהתמכרויות שונות: התמכרויות חיוביות לכאורה נתפסות לרוב כהתמכרויות לאהבה, לצדק, לסדר וניקיון, לשליטה, לילדים שלנו, לספורט, לקריירה, דת ועוד. השליליות נתפסות כצריכה מסוימת של משהו.. סמים, אלכוהול, תרופות, אוכל, סקס, אינטרנט, משחקי מחשב, הימורים, קניות, טלוויזיה ועוד. בדרך כלל מתלווה אליהם גם תחושת אשמה וכל אלו יכולים להיות באמת עזרים מצוינים לדרך שלנו, אבל הם הופכים בבוא הזמן לתחליפים לחיים.
הם הופכים להיות “הבריחה מהרגשות שלי” ומילוי הריקנות בכל דבר שהוא לא אני, כי למי יש זמן להתמודד גם עם דרישות החיים ובנוסף גם הדרישות של עצמי… עסק לא קל לתפעול.
החיבור פנימה ואהבה עצמית היא הדרך הראשית לסיפוק ולהתמלא והיא בשום מצב לא נוצרת מלברוח מעצמי.
והחיים… החיים בטח לא פשוטים כשאתה צריך גם לתת מעצמך וגם לברוח מעצמך בו זמנית.
זה הזמן לשבת עם המכור בתוכנו ולשאול אותו:
- במה אנחנו משתמשים כדי להרגיש שמחים או כדי לנוח?
- אם נפסיק להשתמש בזה האם הכוח/השמחה שלי מחיי יפחתו?
אחרי שפיזרנו אור והעזנו להודות שהאושר שלנו מוגבל ותלוי בהסחות דעת ממי שאנחנו,
זהו העיתוי להעז לשנות את הבדידות שבמסע הזה, לקחת חלק בתוכנית המסע שלנו ולצעוד ביחד בדרך חזרה אל עצמנו…
“הצרה של המין האנושי היא לא ההתמכרות, אלא ההכחשה”
