מאת: מרכז גמילה בראשית
הפשע היה חלק מהחיים שלי בשלב מאוד מוקדם. לא משהו מתוחכם, אלא פשיעות קטנות כאלה לשלם את החשבונות השוטפים של הבית. גניבות במכולת, עבירות רכוש וסחיטה של ילדים אחרים. אמא אף פעם לא תפקדה בבית, ואבא שלי שנשר מבית הספר בגיל מאוד צעיר תמיד האשים את כולם בצרותיו והסתבך בחובות, ועשה כל שביכולתו כדי להמשיך להסתבך בהם ולסבך את כולנו. הוא הכיר לי את עולם הפשע וזאת הדרך שבה שרדנו. ככל שהתבגרתי הפכנו את זה לעסק של אב ובנו, גאווה מקומית. היום אני בעיקר כועס על הרווחה שלא הוציאו אותי בזמן מהבית, אבל את זה נשאיר לאחר כך.
אבא נכנס בפעם הראשונה לכלא ב 1998 לשנה וחצי, וכשהוא יצא הוא ישר החל לסחור בסמים כדי להביא כסף הבייתה. לפני שנכנס למאסר הוא מעולם לא סחר אבל אחרי שהשתחרר הוא ניהיה יותר עבריין מאשר האבא שהיה לי. בנקודה הזאת להשיג עבודה רגילה לא הייתה אפילו על הכוונת שלו. לאט לאט התחלנו לחיות ברמת חיים גבוהה יותר, עם אוכל ממסעדות במקרר, משחקי כדורגל בבלומפילד ופתאום לא היה חסר דבר. את הבר מצווה שלי עשינו בפאר עם המון אורחים ואוכל משובח. אהבתי את זה לגמרי אבל לא עצרתי לחשוב מה אבא שלי עשה כדי לממן את כל זה. חשבתי שמדובר בעוד אחת מהחלטורות שלו, לא מקוקאין והרואין. בשלב הזה לא הרגיש לי שהוא חסר אחריות. זה היה אפילו דיי נורמלי בעיני.
בערך שנה אחרי הבר מצווה ושדברים התחילו כאילו לעלות על דרך המלך (דרך השקר) ראיתי אותו מוכר לשני לקוחות קוקאין ליד הפלאפל השכונתי. כשראיתי את צורת ההסנפה היה לי דיי ברור מה אני רואה והדבר הראשון שחשבתי זה שאני רוצה גם לנסות. לא יודע להסביר למה. מאין תחושה של התנסות ראשונית במשהו, לעשות משהו שהוא אסור. ואבא שלי שאל אותי 3 פעמים אם אני בטוח וכמובן שאמרתי שכן ואני כבר ילד גדול ושלא אספר לאמא כלום. אבא שלי הוציא מהכיס כדורי קראק קטנים, נתן לי אחד ולקח אחד בעצמו.
הרגשתי גבר. וככה מדי כמה ימים הייתי מבקש מאבא קצת והיינו לוקחים ביחד. בשלב הזה עדיין הייתי הולך לתיכון. לא תלמיד מי יודע מה אבל התחלתי לאבד עניין לחלוטין בבית הספר עד שבגיל 16 פרשתי מהלימודים.
הכרתי חברים מהסוג הכי גרוע בסביבה, כאלה בלי בית, עבריינים שיצאו וחזרו למוסדות. חיפשנו כל היום אנשים לריב איתם ולעשן כמה שיותר. מבחינת אבא הם היו מסגרת חינוכית במקום הבית ספר, ובשבילי הם היו כמו הבית השני שלי. כיום כמעט כולם למעט שניים נשארו בשוליים של החברה. אי אפשר בכלל לדבר איתם ולהבין מה הם רוצים, דיבור לא קוהרנטי בכלל.
עם הזמן רציתי משהו חזק יותר שיכניס אותי ממש לאופריה. ביקשתי מאבא הרואין רק לנסות בתירוץ שהיו לי כאבים משבר ביד אבל הוא תמיד סירב. ואז פעם אחת כשהוא היה באמצע עיסקה עם לקוחות ממש התחלתי להפריע ולבקש שייתן לי, עד שהוא השתכנע כדי שלא אפוצץ לו את העסקה. הוא נתן לי נייר כסף וקצת מהאבקה לעישון ושלח אותי לחדר. הוא אמר לי פשוט לסתום והעיף אותי משם. רק כדי שיוכל להכניס עוד קצת כסף.
הפעם הראשונה שלי עם ההרואין הייתה השלב הבא מבחינתי לתהום. הבנתי למה כולם אהבו את זה כל כך. הכל היה קליל כזה ושמח, עם הרבה יותר ביטחון.
באותו רגע בצורה שקשה להסביר, הרגשתי קשר עמוק וחזק יותר לאבי. זה נשמע מזעזע אבל בשבילי זה לא היה שונה מאב ובנו שהולכים ביחד לראות משחק כדורגל. הרגשתי שבזכותו אני נמצא במקום “הטוב” הזה. ועכשיו כשהמחסום נפרץ כבר לא הרגשתי כעס על זה שנכנס לכלא ועזב אותנו תקופה. פתאום הכל נשכח ונסלח.
ההתמכרות להרואין היא מהירה מאוד. אבא נתן לי עוד מנות קטנות פה ושם כדי להרגיע אותי. פעם כששאלתי אותו בעצבים למה בעצם הוא המשיך לתת לי את זה הוא אמר לי שהוא רצה להרחיק אותי מהרחובות. כך לפחות הוא יוכל לוודא שהכל בסדר ולפקוח עליי עין. מישהו מהשכנים כנראה דיווח על המקרה ואבא נתפס וחזר לכלא והפעם לחמש שנים.
אני מאמין שאבא שלי ביסודו אולי לא היה אדם רע, אבל הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. הוא לא קיבל הכוונה מהוריו שהיו עולים חדשים, ואני לא קיבלתי ממנו משהו יותר טוב. אחרי המון שנים אבא הודה על כל הטעויות שלו ובמיוחד על כך שנתן אז הרואין.
אני יצאתי ממוסדות לנוער הלוך ושוב, לצבא לא גוייסתי, והייתי בדרך המהירה לנפילה ולנזק בלתי הפיך. למזלי המומנטום הרע נעצר כשהגעתי למרכז גמילה יוקרתי דרך תקציבים של עמותות פרטיות, וזה היה עולם אחר. שם נתנו לי לגלות שיש עולם מעבר לסם, ואפשר וצריך לנצח את התאבון הזה. מאוד התחברתי לחלק מהמתודות שמלוות אותי עד היום.
חלק מהתרפיה שלי כללה קריאת ספרים והמון מדיטציות – אלו דברים שבחיים לא הייתי מאמין שאעשה אבל הכוח האנושי והרצון לתקן עולה על כל דמיון. בפועל, מבחינתי, עצם זה ששברתי את המעגל של אבי זאת ההצלחה הכי גדולה. הילדים שלי, כל עוד אני בחיים לא יגיעו לעולם למצב הזה.
אני עדיין קצת מתגעגע לרגעים שהיו לי יחד עם אבי, ושיחררתי המון מהכעסים. לו רק הייתי יכול להתחיל מהתחלה הייתי עושה הכל אחרת. התמכרות וגמילה מסמים זה קשה כל כך.
