נגמלים מסמים ברוב המקרים לפני שמגיעים לגמילה מאוד מתכחשים למצב הבעייתי בו הם נמצאים הן במישור הפיזי, הנפשי, המנטלי והרוחני. לכן ישנו קושי רב למכורים לבקש עזרה מתוך אותו אגו שנתפס בעיניהם: “הכבוד שלי”. כלומר אין להם את היכולת לראות את המציאות העגומה והקשה אליה נקלעו ולהודות בכך בפני עצמם ובפני החברה. ברוב המקרים מגיעים אלינו למרכז גמילה בראשית נגמלים שהגיעו למצב של בקשת עזרה רק מהסיבה כי בני המשפחה נלחמו בתופעה, לא ויתרו שמו גבולות ברורים וניפצו את ההכחשה לזמן קצר מאוד שבנקודת הזמן הזו כן הצליחו לגייס את הנגמל/ת להגיע לגמילה. כאשר כבר המכור נמצא בתוך תהליך הגמילה אנו מבחינים בקושי רב של בקשת עזרה כלומר האגו והפחד עדין קיימים, מתוך אותן תפיסות, אמונות ועמדות שנרכשו עם השנים ולא נעלמים גם כאשר הנגמל/ת נקיים מסמים. ניתן גם להבחין בקושי לבקש עזרה מתוך חוסר אמונה פנימי וחיצוני.
על כן אנו מלמדים את הנגמלים על החשיבות של לבקש עזרה מתוך הבנה כי העבר הוכיח לנו שכאשר פעלנו לבד ובכוחות עצמנו בסופו של דבר נהרסה כל חלקה טובה והגענו למרכז גמילה. אנו מאמנים אותם בתוך התהליך על ידי סימולציות כן לבקש עזרה ולהבין שזה הרבה יותר קל ונכון לעשות לפרש ולחשוב על רעיונות, מטרות וכדומה ביחד ולא לבד. הדבר המשמעותי והחשוב ביותר בבקשת עזרה זה לא רק לבקש אלא לפעול על פי ההמלצה.
לדוגמא ראינו המון מקרים בהם הנגמל/ת ביקשו עזרה התייעצו לגבי דילמה כזו או אחרת בחייהם, אך למרות שקיבלו המלצה או אפילו הנחייה ברורה הם בחרו לא לפעול על פי הנחייה זו ושוב שילמו מחיר כואב וקשה.
הסכמה/ תבנית שאנו מאמנים את המטופלים היא כזו:
דילמה – בקשת עזרה – הקשבה פעילה – פעולה על פי הנחיה.
