מהי התמכרות?

מאת: מרכז גמילה בראשית

התמכרות (Addiction) הינה תלות עמוקה (פסיכולוגית ולעיתים גם פיזיולוגית) בחומר , אשר גורמת לפגיעה בתפקודיו, רווחתו ובהתנהלותו של האדם. דול וניסוואנדר (Dole&Nyswander ,1967) המשיגו את ההתמכרות כמחלה מטבולית המשנה את תפקוד המח ומקשה על התנזרות מסמים. ההתמכרות מאופיינת בכך שהאדם חש דחף כפייתי להשיג את הסם ולהשתמש בו, למרות פגיעתו הקשה באדם ובסביבתו.

הפסקת השימוש בחומר תגרום לסינדרום גמילה ולעיתים קרובות לאחר תקופת הימנעות מהסם ישנה נטייה לשוב לאותו דפוס התנהגות יש האומרים כי ההתמכרות הינה ניסיון להקל על מציאות בלתי נסבלת. כתוצאה מכאב בלתי נסבל זה משתמש האדם בחומר המקל על כאבו כשעם הזמן נוצרת מעגליות המאופיינת בפידבק חיובי. כלומר, התמכרות מתרחשת כאשר החומר או ההתנהגות (במקרה למשל של התמכרות להימורים) שהאדם משתמש בו בכדי להפיג את הכאב הופך להיות הגורם לסבל ממנו האדם מנסה להשתחרר, דבר היוצר בעיה חדשה המחריפה את הבעייתיות הראשונית.

ההתמכרות, בשונה מהשימוש עצמו, נובעת ממערכת היחסים ההרסנית שיוצר האדם עם החומר או החוויה שפונה לאפיקים הרסניים. בכדי שתהיה זו התמכרות חייבים להתקיים שני תנאים.

1. חוסר שליטה ותלות – כאשר האדם אינו יכול לחדול מהתנהגותו ההרסנית ולהפסיק את השימוש על אף שהוא יודע את תוצאותיה ההרסניות ועל אף לחצי הסביבה.
2. פגיעה בתפקודים – בעוד שבשימוש הפגיעה בתפקודי החיים השונים אינה חמורה, בהתמכרות הפגיעה היא גדולה ומקיפה את רוב תפקודי החיים של האדם. הפגיעה היא במכלול תפקודים:
   • קוגניטיביים – שיפוט, זיכרון, תפיסת מציאות וכד’,
   • התנהגותיים – נטייה לעבריינות, שקרים וכד’,
   • תעסוקתיים – הסם הופך למנהל את סדר יומו של המכור ולכן הוא נפלט ממעגל העבודה,
   • רגשיים – האדם מתנתק מרגשותיו והופך להיות קהה חושים,
3. יחסים בין אישיים – הופכים להיות יחסי אינטרס להשגת הסם כשמעבר להם שאר מערכות היחסים מאופיינות בתלות/שליטה והתעללות, בריאותיים – מחלות זיהומיות, הפרעות שינה, בכבד וכד’ (אמנון, 2007).

על פי וויניקוט התמכרויות לסמים, אלכוהול, לאוכל ולמופקרות מינית הינן ניסיונות למצוא מחדש את האובייקט האימהי האבוד על ידי סיפוק פיזי ישיר, ההתמכרויות דומות לתופעות מעבר מאחר והן מייצגות את שד האם או האם אך לא מזוהות כאם. ישנו דמיון רב בין מכורים לסמי רחוב לבין תינוקות בשלב “התלות המוחלטת” שהיא השלב הראשון בהתפתחות, תחילת טיפול אחזקתי במתדון והפסקת השימוש בסמי רחוב מקבילה למעבר מ”תלות מוחלטת” ל”תלות יחסית” כאשר שלב זה כולל תהליכים התפתחותיים המורכבים משבירת האומניפוטנטיות של שלב התלות המוחלטת, קבלת המציאות ואמביוולנטיות כלפי אובייקטים כשבשלב זה כשם שהתינוק חרד להיפרד מאימו כך היא ההתמודדות הראשונית עם הכמיהה לסם. המתדון יכול לשמש כאובייקט מעבר מאחר ופעילותו גורמת לשיכוך כאבים ולדיכוי תסמונת גמילה.