מאת: איילת פניני זלינגר פסיכותרפיסטית הוליסטית
הרגשות שלי לא רצויים – התמודדויות עם רגשות אצל מטופלים
בטיפולים רבים ובעיקר בסדנאות אשר אני מקיימת במרכז הגמילה “בראשית”, אני נפגשת רבות בפחד גדול ובניכור לרגשות שלנו.
כאשר אנחנו נכנסים לתהליך נשימה, תהליך שמאפשר לדברים הפחות יומיומיים לעלות ולתפוס מקום על פני השטח, עולים הרבה פעמים תחושות ורגשות שונות,
כגון, כאב, עצב, אושר, הרפייה, כעס ועוד. כאשר מדובר ברגשות כמו אושר והרפייה יש להם מקום, אולם כאשר עולה רגש קשה יותר, הרבה פעמים כאשר עולה הכעס, אני נבהל. לא אין לכעס מקום אצלי!
אסור לי להרגיש אותו, הוא מסוכן!
בתהליך הטיפולי אנחנו לומדים שיש מקום לכל רגש ותחושה, הרי בכל מקרה הם כאן, גם אם אני בוחר להתעלם מהם.
הפיתרון שלרוב נבחר בו, הוא הבריחה, ההתעלמות, ההדחקה. הסם או השתייה הוא חלק מהבריחה שלנו.
זו הדרך שלי להתמודד, אני נעלם, במטרתי להרחיק ממני את הרגש הקשה, אני מוחק חלק גדול ממי שאני, אני לא נמצא לגמרי, לא נוכח, וכך גם הקושי נעלם.
במהלך המפגשים בבראשית אנחנו לומדים לתת מקום לרגש מבלי שהוא יאיים עלי, מבלי שזה יהיה מסוכן לכעוס, מבלי שהכאב יהיה רב מדי ולא אצליח לנשום.
כאשר אני נותן מקום לרגש הוא לרוב נרגע, הוא יודע שרואים אותו, שמותר לו להיות. מקשיבים לו. הרגשות והתחושות הגופניות שלנו כאן כדי לספר לנו משהו על הגבולות שלנו, על מי שאנחנו, על מה נכון לנו.
כאשר אני מאפשר לכעס להיות, מדבר אותו, שם את הגבול שלי, לא שומר אותו בבטן עד שהוא מגיע לפיצוץ, הוא פחות מאיים עלי, הוא לא יוצא מכלל שליטה, הוא לא יהיה אלים ויפגע בי ובסובבים אותי.
כך גם לגבי כאב, עצב, אם אחלוק אותם, אשתף, אדבר על הקושי שלי הוא יפסיק להתווסף לערמת הקשיים בתוכי ולהתעצם ולהיות מפלצת גדולה ומפחידה.
גדלנו בעולם שיש מקום מכובד יותר לראש, למחשבות ופחות ופחות לתחושות הגוף ולרגשות. לימדו אותנו שהרגש והלב מבלבלים ומסוכנים. “הלב שלי הפכפך”, אמר לי מטופל, “אני צריך להקשיב לראש שלי הוא יודע מה טוב ונכון”.
ואני אומרת הקשיבו גם ללב, לגוף, כאשר הם ידעו ששומעים ורואים אותם הם יפסיקו לחולל דרמות גדולות בחייכם וההרמוניה תתאפשר.
הרגש שלי כאן, אני רואה אותו, אני מבטא אותו. מותר לי.
