השפעת המלחמה על התמכרות לסמים, אלכוהול והימורים

למלחמה ולמצבי חירום לאומיים יש לרוב השלכות מרחיקות לכת המשתרעות מעבר לשדה הקרב. קטע זה בוחן את הקשר בין מלחמה או סטרס לאומי לבין העלייה בהתמכרות לסמים, אלכוהול והימורים. נושא קריטי זה במיוחד בתקופה הזאת של הלחימה בעזה ובגבול הצפוני בא להדגיש את הצורך באסטרטגיות תמיכה והתערבות מקיפות לאחר שהפוקוס יתפנה לשיקום לאחר המלחמה.

באופן כללי מלחמות ומצבי חירום יוצרים סביבות התורמות להתמכרות. הלחץ, הטראומה וההפרעות הנגרמים כתוצאה מאירועים אלה מובילים לעתים קרובות אנשים שעד היום היו נחשבים נורמטיבים לחלוטין לחפש נחמה ולברוח מהמציאות ‘אסקפיזם’ באמצעות חומרים והתנהגויות ממכרות.

בגרף: שימוש בסמים באלפים לפני ואחרי מלחמת ויאטנם (מקור: אוניברסיטת קמברידג’)

ההשפעה הפסיכולוגית של מלחמה:

מחקרים רבים הראו קשר חזק בין מתח, חרדה ודיכאון הקשורים למלחמה, לבין התפתחות התמכרות. הטראומה שחווים גם אנשי צבא וגם אזרחים יכולה להוביל ל’תרפיה עצמית’ באמצעות סמים ואלכוהול. המחסור במשאבי בריאות הנפש באזורי עימות מחמיר את הנושא עוד יותר.

PTSD – פוסט טראומה- היא תוצאה שכיחה של חשיפה לטראומה הקשורה למלחמה. גם פה מחקרים הראו מתאם חזק בין PTSD ושימוש בחומרים אסורים. בישראל ידוע על כמה ניצולים אשר אושפזו בכפייה כתוצאה מהטראומה בה לקו, אך הגיוני מאוד להעריך שהרבה אחרים יתדרדרו להתנהגויות הרסניות בהמשך.

נגישות ואספקה של סמים:

באופן כללי בתקופות מלחמה הזמינות והנגישות של סמים יכולה לעלות מאחר שאזורי עימות עשויים להפוך למוקדים לסחר בסמים או אפילו ייצור. ישראל במקרה הזה שונה מאחר ובמצבי מלחמה המדינה למעשה נסגרת וההגנה על הגבולות מתהדקת. אבל ההידוק גורם לעלייה בייצור עצמי (אם זה בשתילה של שדות בדרום) או הפצה וייצור של סמי פיצוציות מבית, שלעיתים הרבה יותר מסוכנים והרסניים.

זאת הכלכלה:

מלחמה ומקרי חירום לאומיים עלולים לשבש כלכלות יציבות ככל שיהיו, ולהשאיר אנשים מובטלים ומרוששים. חוסר יציבות ואופק כלכלי עשוי לעודד אנשים להמר או לקחת עבודות בסיכון גבוה בתקווה לרווח כספי. הייאוש חוסר היכולת להבטיח צרכים בסיסיים למשק הבית יכול להוביל להתמכרות לצורות שונות של הימורים.

פליטים בארצנו:

עקורים עקב מלחמה חווים לעתים קרובות טראומה, אובדן והיעדר תמיכה קהילתית. מחקרים הראו כי פליטים נמצאים בסיכון גבוה יותר להתמכרות לסמים ואלכוהול, שכן הם נאבקים להתמודד עם אתגרי העקירה וההסתגלות לסביבות חדשות.

השפעות הגירה לאזורים פחות טובים:

לעיתים רחוקות קורה שקבוצות (או יחידים) שפונו מביתיהם במהלך המלחמה מגיעות לאזורים אחרים וערים במצב סוציו אקונומי נמוך, ומתערבבות עם אוכלוסיה בעלת אחוזים גבוהים יותר של שימוש בסמים או אלכוהול. העירבוב הזה לפעמים בלתי נמנע אך הוא עלול ליצור בעיות.

היעדר מסגרת שיקומית באזור הפגוע:

בעוטף עזה למשל הגישה לשירותי גמילה מהתמכרות בזמן המלחמה היא מוגבלת או לא קיימת – אם זה בגלל העדר מסגרות מקומיות, או מאחר שחלק מהתושבים שמספקים שירות זה מפונים בעצמם מבתיהם. גם אם אנשים רוצים לבקש עזרה להתמכרות שלהם, המחסור במשאבים (גם אם זמני) והסטיגמה סביב התמכרות יכולים להוות מחסומים משמעותיים. העורף הישראלי חזק אבל גם לו יש את המגבלות באזורי מלחמה.

סיכום:

מלחמה מטילה צל גדול על שפיותם ורווחתם של יחידים, קהילות וחברות בכללות. התמכרות לסמים, אלכוהול והימורים היא סוגיה נפוצה המוחרפת בזמן משברים. אסטרטגיות יעילות למניעה, התערבות ותמיכה הן חיוניות ולכן גם ניתן לראות שהמדינה ויחידים רבים מתנדבים ומתערבים על מנת למנוע הידרדרות נוספת במצבם של הנפגעים. הדבר מחייב שיתוף פעולה של הממשלה וארגונים לא ממשלתיים כדי לטפל ברשת המורכבת של גורמים התורמים להתמכרות באזורים ‘מושפעי סכסוך’. מחקר, יחד עם איסוף וניתוח נתונים מהשטח, חיוניים כדי ליצור מערכת משולבת בזמן אמת שיכולה להשפיע על ההתמכרות בזמני מלחמה.